ליקויי דיבור

גמגום

הלמידה לדבר היא תהליך הדרגתי. במהלך התהליך ילדים לעיתים עוברים שלבים (לרוב בין הגילאים 2-5 שנים) בהם קשה להם לדבר באופן שותף. ייתכן שייקח לילד כמה ניסיונות לפני שיצליח לבטא מילה בצורה הנכונה או להשלים משפט. ייתכן שהילד יעצור באמצע משפט אחד ויתחיל משפט חדש. אך זה לא גמגום. גמגום מתחיל עם סימנים ברורים יותר של קושי – למשל, יתכן שילדכם חוזר על חלקים של מילה כמה פעמים. גמגום עלול להיות מלחיץ עבור ילדים והורים, אך לעיתים קרובות ניתן לעבוד על הבעיה ביחד. ההתחלה של בעיית גמגום יכולה להיות פתאומית או הדרגתית. כ- 5% מילדים מגמגמים בשלב כלשהו – הרבה ילדים עוברים שלב של גמגום כאשר הדיבור והשפה שלהם מתפתחים. הגמגום נפוץ יותר בקרב בנים ויכול להשתנות בחומרה שלו במהלך הזמן.

רוב האנשים שמגמגמים יכולים לדבר בצורה שוטפת יותר כאשר הם מדברים בצורות לא רגילות (כגון שירה, לחישה וקריאה בקול רם עם מישהו). בנוסף, ילד אשר מגמגם עלול לגמגם אף יותר כאשר הוא נרגש, עייף, מתווכח, מתחרה להישמע או מדבר עם מישהו חדש.

מה זה גמגום

גמגום הינה הפרעה המשפיעה על שטף הדיבור. אנשים אשר מגמגמים יודעים מה הם רוצים להגיד אך מתקשים להגיד את זה מכיוון שזרימת הדיבור שלהם משובשת על ידי כל אחד מההתנהגויות הבאות:

• חזרה על צלילים, מילים או צירוף של מילים.
• הארכת צלילים (למשל, "איפה אחחחחותי?")
• מחסום – רגעים שבהם לא יוצא כל צליל כאשר מנסים לדבר.

אנשים שמגמגמים עלולים לפתח גם תנועות המתחברות לגמגום שלהם (למשל, תנועות ראש, מצמוצים והבעות פנים).

כאשר מישהו מגמגם ישנו תפקוד לקוי (ועדין) של מערכת העצבים. לאנשים אשר מגמגמים יש קושי בתאום זרימת אוויר, הגייה ותהודה (הדרך שבה מפעילים את השרירים הקטנים בפה כדי ליצור קולות ולשלוט בעוצמת הקול שלהם.

גורמים לגמגום

הגורם המדויק לגמגום אינו ידוע, אך חושבים שגמגום עלול להיות קשור לפעילויות המח המווסתות את הדיבור. גמגום עלול להיות תורשתי - אם הורה או קרוב משפחה מגמגם, לילד יש סיכוי גבוה יותר לגמגם מאשר ילד שהוריו וקרובי משפחתו לא מגמגמים. אינטליגנציה ירודה, בעיות רגשיות ואופי מסוים אינם גורמים לגמגום. אי אפשר להידבק בגמגום על ידי שהות סביב אנשים או ילדים אחרים אשר מגמגמים.

מתי לחפש עזרה

אם ילדכם מתחיל לגמגם, מומלץ לקחת אותו להערכה פתולוגית של הדיבור במהירות האפשרית. אמנם יש סיכוי שזה יעבור לילדכם באופן טבעי, לא ניתן לצפות מראש אלו ילדים לא צריכים טיפול. לכן עדיף לבדוק את התופעה מוקדם – לפי מחקרים שנעשו בתחום, לטיפול בגמגום יש תוצאות טובות יותר אצל ילדים לפני גיל בית ספר מאשר אצל אנשים מבוגרים יותר.

הטיפול בגמגום

הטיפול בגמגום שואף ללמד את הילד לדבר באופן שוטף ובביטחון. סוגי הטיפול משתנים לפי גיל הילד וחומרת הגמגום. הטיפול השכיח ביותר לילדים מגמגמים נקרא תוכנית הלידקומב – זוהי תוכנית הבנויה היטב, מבוססת על התנהגויות ומתמקדת בלהכשיר הורים לטפל בגמגום. הילדים מגיעים לטיפול פעם בשבוע ומתאמנים בצורה אינטנסיבית בבית עם הוריהם תחת השגחתו של פתולוג הדיבור שלהם ועם בדיקות מעקב סדירות. מעורבות של הורים היא חיונית בטיפול בגמגום.

מה לעשות ומה לא לעשות עם ילדכם מגמגם

לעשות:

• קחו את הזמן להקשיב לילדכם בלי הסחות דעת או הפרעות של בני משפחה אחרים. הקשיבו למה שילדכם אומר ולא לאיך שזה נאמר (במילים אחרות, אל תדאגו לגבי הגמגום).
• תנו לילדכם לסיים להגיד את מה שיש לו לומר, אל תסיימו מילים או משפטים עבורו.
• חזרו על מה שילדכם אומר כדי להראות לו שהבנתם אותו.
• אם לא הצלחתם להבין את ילדכם, אמרו לו יפה שאתם מתנצלים אך לא הבנתם. אל תעמידו פנים שהבנתם אם לא הבנתם.
• הרגיעו את ילדכם אם הוא מודע לגמגום וזה מדאיג אותו.
• שבחו את ילדכם כאשר הוא מדבר שוטף.
• עודדו את ילדכם להאט ולחשוב על מה שהוא רוצה להגיד.
• קחו את ילדכם להערכה אצל פתולוג דיבור.
• תבקשו מפתולוג דיבור ללמד אתכם על הדרכים שבהן אפשר לעזור לילד מגמגם.
• שאלו את פתולוג הדיבור איך לעזור לילדכם לדבר מול קהל ושתפו בכך את המורה שלו.

לא לעשות:

• אל תמשכו תשומת לב לדיבור של ילדכם ליד אנשים אחרים או תשימו אותו במצבים שבהם הדיבור שלו בתצוגה.
• אל תקטעו את הדיבור של ילדכם ואל תשלימו עבורו מילים או משפטים.
• אל תבקרו את הדיבור של ילדכם.
• אל תלעגו לו על הגמגום שלו.
• אל תדברו לאט יותר או בקול מוגזם, הם שומעים ומבינים היטב.
• אל תתנו לאנשים אחרים להעיר הערות או לנסות לתקן לו את הדיבור.

השפעות הגמגום על חיי היום-יום

ההשפעות של הגמגום משתנות – יש אנשים עם גמגום קל אשר יכולים להיות מאוד מתוסכלים ומודאגים, לעומתם יש כאלה עם גמגום חמור יותר אך פחות מודאגים. הגמגום מפריע לתקשר מהרגע שהגמגום מתחיל. ילדים בגילאים אלה מדווחים על מבוכה מהגמגום כאשר הם עונים על שאלה או קוראים בקול רם. ילדים לעיתים מנסים להימנע מלדבר, דבר הגורם להם אף יותר קושי כאשר הם צריכים לדבר.