עידוד התפתחות בריאה

לעודד את ילדכם לעשות את כל מה שביכולתו זה חלק מלהיות הורה. התהליך שעוברים כדי להיות אדם עצמאי מתחיל כאשר אנו תינוקות, כאשר אנו רוצים לנסות לעדות דברים לבד. יתכן שכהורים יהיה קצת קשה להתרגל לקצב המעבר של ילדינו מילד דרשני רגע אחד לנדבק ומפחד לעזוב אותנו רגע אחרי. שינויים כה פתאומיים במצבי הרוח של ילדים זה דבר שכיח ועלול להפתיע אפילו אותם. זה עוזר לנסות להבין את העולם הרגשי של ילד קטן ואת הבלבול שהוא מרגיש לעיתים קרובות.

ישנן דרכים שבהן אתם כהורים יכולים לעודד את ילדכם להיות יותר עצמאי:

תצפו להתנהגויות מסוימות – התנגדות ואי-ציות לבקשותיכם הם שלבים רגילים מהתבגרותו לאדם נפרד.

תתנו לו להוביל – אם הוא רוצה להידבק אלכם, תתנו לו ואם הוא רוצה לעשות דברים בדרכו שלו תתנו לו כל עוד זה הגיוני ונבון.

השתמשו במסיחי דעת – יתכן שתרגישי שזה בלתי אפשרי לגרום לילדכם להיענות לבקשותיכם, אז השתמשו במסיחי דעת או שתתנו לו לקבל החלטות – תציעו לו מעט שליטה ומבחר.

הימנעו מפקודות ואולטימטומים – תובילו ותלמדו במקום להיכנס איתו למאבקי כח.

הרבה הורים חושבים שמשמעותה של מוכנות להתחיל ללכת לגן היא הבנת האלף-בית, יכולת לספור וידיעת צבעים. למרות שכל אלה מהווים כישורים חשובים, מורים בעצם רוצים לראות שילדכם מסוגל להקשיב, להתרכז, ללמוד ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם מבוגרים. הדרך לפתח את הכישורים האלה בילדכם היא לתת לו להיות בסביבה של ילדים אחרים בנוסף לכך שתלמדו אותו לשחק לבד.

כולם שונים, גם אם אתם משפחה קולנית יתכן שהתינוק שלכם יעדיף שקט. בין אם ילדכם בישן, קולני או נמרץ, תעודדו אותו לשמוח ובעל ביטחון באופי שלו. תמיד תהיו בגישה חיובית על האופי שלו כאשר אתם מדברים עליו עם אנשים אחרים לידו. תאמרו דברים כגון "הוא תמיד מאוד רגיש ואכפתי" במקום "הוא תמיד בוכה מכל דבר". הוא תמיד מקשיב לכם. ילדים תמיד נולדים עם בטחון עצמי ורק אז מתחילים לפתח חוסר ביטחון. הסבירו לילדכם למה אסור לו לעשות משהו – מכיוון שהוא עלול להיפגע – במקום סתם לצעוק "לא". חשוב מאוד לברור היטב את כל מה שאתם אומרים לילדכם, כל דבר שתאמרו יכול להשפיע עליו לאורך כל חייו – אם תגידו לו דברים מהסגנון של "אחד במינו" הוא עלול להרגיש שונה מכולם, מבודד ולא שייך.

ככל שילדכם לומדים יותר, טבעי יותר שידאגו יותר. למשל, אם ילדכם לא סבל מחרדת נטישה כתינוק ופתאום עכשיו הוא צועק בכל פעם שאתם יוצאים מהחדר, רוב הסיכויים שהוא פשוט צריך קצת חיזוקים. בגיל הזה זה גם טבעי שהוא יפחד מהחושך, פשוט תדברו איתו על זה, תרגיעו אותו, תעזרו לו להתגבר על הפחד. הקפידו גם לשים לב מה מופיע בטלוויזיה כשילדכם בסביבה כדי שתוכלו למנוע היווצרותם של פחדים שלא לצורך.

על תסווגו את ילדכם – אל תקראו לו עצלן רק מפני שאינו פעיל כרגע, יתכן שהוא פשוט לא כל-כך בטוח בעצמו כרגע או שאולי הוא פשוט יותר זהיר (וזה דבר טוב). גם במקרה של שמות גנאי כגון "שובב" או להגיד לו שהוא "ילד רע", ילדכם שומע ומאמין לכל מה שאתם אומרים כך שאם תשתמשו בשמות האלה אתם רק יוצרים בעיות.

אם ילדכם מפחד להיות בסביבתם של אחרים, אל תוותרו, למעשה, תגרמו לכך שיהיה בסביבת אחרים לעיתים יותר קרובות – ככל שהוא מבלה יותר זמן עם אחרים כך הוא ילמד ליהנות מזה יותר. אם אתם רוצים שילדכם ינסה משהו, אל תשכחו לבקש ממנו. אם אתם רוצים שיוותר על הבקבוק, תנסו לשאול אותו "אתה כבר ילד גדול, מה דעתך לנסות להשתמש בכוס?" זה עלול להפתיע אתכם כשהוא יגיד שהוא מסכים. אם הוא יגיד שהוא לא רוצה, תגידו לו שזה בסדר ואל תשאלו אותו שוב באותו יום, תשאירו את הכוס במקום נגיש לו וכשהוא יהיה מוכן הוא כבר ישוויץ מעצמו.

כאשר ילדכם ילמד להגיד שהוא לא עייף, תזכרו שאתם האחראים בשליטה. תענו לו שהגיע הזמן ללכת לישון ושכאשר הוא יכנס למיטה הוא יירדם. הישארו רגועים, ספרו לו סיפור אם יש צורך להרגיע אותו. הורה ממוצע צריך 8 שעות שינה בלילה, פעוטות צריכים 13 שעות! (השעה שבה הם צריכים ללכת לישון היא 7 בערב או לפני.) אם הילד לא נשאר במיטה לאחר שהשכבתם אותו לישון, התמודדו עם המצב ברוגע, במהירות ובצורה קבועה – צמצמו בדיבור מכיוון שתשומת לב מתגמלת התנהגות זו. קחו אותו בחזרה למיטתו, תזכירו לו שזה זמן ללכת לישון, תגידו שוב לילה טוב ועזבו את החדר. חיזרו על כך אם יש צורך, אל תוותרו!

להתמודד עם התנהגות דביקה

חרדת נטישה והתנהגות דביקה לעיתים קרובות מתחילות בערך בגיל 9 חודשים ויכולות להמשיך לתוך השנה השנייה של חייהם של ילדינו או יותר. חלק מהסיבה לכך היא העובדה שאתם האנשים החשובים ביותר בחייו והפחד מזרים ופרידה ממכם זה דבר טבעי לחלוטין.

עשו הכל כדי ליצור תחושת ביטחון –תתנו לילדכם הרבה אהבה ותשומת לב, תתחבקו ותשחקו ביחד.

הקפידו על פרידות קצרות בהתחלה – כאשר אתם צריכים לעזוב את ילדכם, בעיקר בפעמים הראשונות, הקפידי על פרידות קצרות ובנוסף תתנו לו מספיק זמן גם להכיר ולהתרגל למי ששומר עליו.

הרגיעו את ילדכם – אפילו פרידות קצרות כמו ללכת לגן בבוקר יכולות להיות קשות. תמיד קחו את הזמן לדבר עם ילדכם לפני כן, תסבירו לו מה קורה ותרגיעו אותו שתחזרו לקחת אותו.

לעולם אל תחמקו החוצה – אפילו שפרידות יכולות להיות קשות, זה פחות מדאיג את הילד מאשר אם פשוט תיעלמו. תהיו חיוביים ושמחים ואל תמשכו את הפרידה לאורך זמן (זה רק מגביר את החרדה שלו).

אם ילדכם נדבק אליכם אפילו בזמן שאתם סתם עושים עבודות בית רגילות או הולכים לקניות בסופר, השתדלו להישאר רגועים ופשוט להמשיך כרגיל. זה כנראה לא יהיה קל להכין ארוחת צהרים או לדבר עם מישהו בזמן שילדכם עוטף את רגלכם כמו גרב, אך הוא ירגיש יותר ביטחון בקרוב. העיקר הוא להישאר סבלנים – ילדכם יהיה מוכן להיות יותר עצמאי בקרוב. תחושת ביטחון וחיזוקים הם העיקר שגורם לילד להרגיש מספיק בטוח כדי "לעזוב".

שפה ודיבור הם אחד מההיבטים החשובים ביותר בהתפתחות ילדים. זה מהווה יסוד ללימוד נוסף כאשר הילד הולך לגן ולבית ספר. לימוד שפה גם מאפשר לו להתערות בחברה. לכן חשוב לשים דגש על ההתקדמות בשלב זה של ההתפתחות. לילדים שנראה שמתקשים עם שפה ודיבור מומלץ לעשות בדיקות הערכה אצל פתולוג.

איך אפשר לדעת אם ילדכם מתקשה בתחום? ישנם מספר קוים מנחים שרופאי ילדים נוטים לבדוק:

• חוסר השמעת קולות עד גיל 3 חודשים.
• חוסר מלמול עד גיל שנה.
• חוסר במילים עד גיל 18 חודשים.
• פחות מ-50% מהמילים המדוברות מובנות ע"י זרים עד גיל שנתיים.
• פחות מ-95% מהמילים המדוברות מובנות ע"י זרים עד גיל 3 שנים.
• כל קושי בדיבור בגיל 4 או 5 שנים.

גם נראה שילדכם חווה בעיות בשפה ודיבור על סמך הקווים המנחים לעיל, זה לאו דווקא אומר שבהכרח יש לו בעיות. אך אם אתם שמים לב לאחד מהקווים המנחים אצל ילדכם, מומלץ לפנות לפתולוג ולהעריך את הבעיה. רק לאחר הערכה זו תוכלו להיות בטוחים שלילדכם יש בעיה אמיתית וודאית ותקבלו הנחיות מהפתולוג איך להתמודד איתה.